השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שכירות 13 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שכירות י״ג

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שכירות י״ב:י׳

4 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

גמ'. ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ובמעשר אינו עובר משום בל תחסום. עיין ברש"י ד"ה המרכסות בתבואה וז"ל ששורין שעורין במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא עכ"ל. ונראה דרש"י סובר דאין זה דישה גמורה אלא דדש לאחר גמר מלאכה ומשו"ה ליכא איסור לא תחסום שור בדישו, דכמו שפועל אינו אוכל לאחר גמר מלאכה ה"ה לבהמה37וכ"כ המאירי דף צ. ד"ה פרות המרכסות בשם רש"י, אך המאירי ס"ל דלא חל דין גמר מלאכה בבהמה. ונראה לבאר שיטתו עפי"ד הגר"ח זצ"ל דדין אכילת פועל הוי זכות ממון ופקע זכותו בגמר מלאכה, משא"כ דין בהמה הוי חלות איסור חסימה וחל בכל אופן שהבהמה דשה.. אמנם עיין ברמב"ם פי"ג מהל' שכירות ה"ד וז"ל ופרות המהלכות על התבואה לפי שירט להם הדרך אינו עובר עליהם משום בל תחסום עכ"ל, ובהשגות הראב"ד שם כתב וז"ל א"א דומה שהוא מפרש פרות המרכסות בתבואה כלומר עוברות על התבואה דרך הליכתן למקום אחר כדי לקצר הליכתן והמפרשים לא כך פירשו אלא תבואה שנשרית במים ורוצה להשיר קליפתה והוא חושלא עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם סובר שאם דשה הפרה בדרך הליכתה כשהיא הולכת לקצר את הדרך ליכא לאו דלא תחסום שור בדישו, וכן נקטו המגיד משנה והמל"מ שם. ונל"ב דהרמב"ם סובר דאע"פ דקיי"ל דהליכת פועל למלאכה הויא התחלת המלאכה המחייבת מ"מ היתר אכילת פועל מדאורייתא ואיסור לא תחסום תלוי בעסק במלאכה ממש, דבעינן צירוף בין המלאכה והחפצא שאוכל וכדקיי"ל דהעוסק בגפן זה אינו אוכל מגפן אחר וכדמבואר ברמב"ם פי"ב הל' שכירות ה"י, ולכן כשהולכות הפרות ממקום למקום לקצר את הדרך ודשות את התבואה בדרך הליכתן ליכא איסור לא תחסום, דליכא צירוף בין הפעולה דהליכה והחפצא שאוכלת ואינו נחשב כאילו הפרות עוסקות במלאכה ולכן בכה"ג ליכא איסור לא תחסום שור בדישו.

1 וכן פרות הדשות וכו' עד סוף הפרק. א"א דומה שהוא מפרש פרות המרכסות בתבואה כלומר עוברות על התבואה דרך הליכתן למקום אחר כדי לקצר הליכתן והמפרשים לא כך פירשו אלא תבואה שנשרית במים ורוצה להשיר קליפתה והוא חושלא עכ"ל:

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שכירות י״ב:י׳